.png)
קבלו את התסמינים החדשים: תסמיני פוסט הקורונה
תשכחו משיעול או אובדן חוש הטעם, כשמספר חולי הקורונה הולך וצולל, כך עולה הציפייה של מועמדים למצוא עבודה, כמה שיותר מהר. אבל לשוק לוקח זמן. מדוע? מתי כל זה ייגמר? ומה הסימן האמיתי למיתון שמומחי HR יודעים לזהות? כל המידע לפניכם
ברגעים לפני שהקורונה השתלטה על חיינו, התחלנו תהליך ליווי לבכיר שרצה לצאת להרפתקאה חדשה. הוא כבר ידע בדיוק מה המטרה שלו, אנחנו ידענו איך להוביל אותו אליה ויחד יצאנו למסע שכידוע, נתקל במחסום רציני: הקורונה. החדשות הטובות: אחת החברות הנחשקות הודיעה לאחרונה, ממש עם החזרה לשיגרה, שהיא מעוניינת להעסיק אותו. אותו אדם להוט וסקרן שפגשתי בתחילת מרץ נשמע לרגע אדם אחר: מהוסס, מתלבט ובעיקר מפחד.
"איך אפשר לעזוב מקום עבודה קיים?"
"מי משוגע לעזוב עכשיו?"
"יש לי משהו בטוח בידיים!"
היו לאותו מועמד עוד ועוד הסברים לכך שהוא "לקח פרסה" ונאחז מחדש בכיסא שציפה כל כך להיפרד ממנו. אותו מועמד לא לבד וכמות ההרפתקנים שמוכנים לוותר היום על הביטחון במשרות בכירות היא זעירה.
כשכמות שיא של מועמדים פונה אלינו דרך האתר, הטלפון והפייסבוק, וכמות המשרות החדשות נותרת קפואה, אנחנו בקולגה יודעות לומר בדיוק מה זה אומר: מיתון. כן, למרות שכולנו במשרד מלומדות, אף אחת מאיתנו אינה כלכלנית, אבל העובדה ששרדנו מספר מיתונים ומשברים כלכליים וליווינו במהלכם חברות ומועמדים, צעד צעד, לעבר חוף מבטחים, לימדה אותנו שזה המיתון האמיתי: חוסר התנועה בשוק.
מה עומד מאחורי כל המספרים? אנשים אמיתיים, חלקם היו סגורים בבית חודשיים, אחרים הגיעו לעבודה "כרגיל", מה שבטוח הוא שאיש לא נותר אדיש לנוכח המגיפה העולמית והדרך שבה היא השפיעה על מקום העבודה והחיים שלהם. המשמעות: אין תנועה.
פוסט קורנה – שלב א'
לתקופת פוסט הקורנה מבחר תסמינים שמקורם בחוסר וודאות:
אי בהירות
עוד לא חזרה פעילות סדירה של חברות בארץ ובעולם
מתחילים לייצר שינוי גם ברמת הארגונים
החדשות הרעות הן שהם לא חולפים אחרי שבועיים, ושכנראה הם יישארו איתנו יותר. עד מתי? איש לא יכול לומר עדיין.
פוסט קורונה – שלב ב'
חשבתם שחוסר תנועה הוא הדבר הגרוע ביותר? מצטערת להיות זו שמבשרת שזוהי רק ההתחלה. ברגע שקוטר השוק מצטמצם נותרים פחות מקומות פנויים למחזור החיים של שוק העבודה. כעת חברות וארגונים רואים את האתגר העסקי, חלקם חוו פגיעות ומתאוששים ובכאלו נסיבות ברור שכולם רוצים את האנשים החדים ביותר בחברה.
תופעת הלוואי: אז כן, במהלך הקריירה שלי עברתי מיתונים שונים. ואני יכולה לספר מתי מזהים שיש יציאה ממיתון: כשלאנשים יש אומץ לעזוב. לעובדה שלאנשים אין כיום תעוזה והם משחקים במשחק הכיסאות, יש תופעת לוואי ברורה - נשארים בתפקיד אנשים פחות מתאימים או כאלו שפשוט מיצו את התפקיד והיה מוטב להם ולחבר לו היו עוזבים אותו.
הסכנה: הארגון רוצה את המיטב. מועמדים שלא ב-100% מחוברות לארגון וחושבים לצאת הם אלו שירצו להחליף בקרוב. בקרוב יסתובבו במסדרונות החברה ויחפשו אקטיבית: "איפה החוליה החלשה?".
החיסון: מצטערת לבשר, אין חיסון שמבטיח משרה, אך לעבוד במקום שאתם חשים אליו חיבור בהחלט יכול לחזק את העמדה שלכם. אם החוליה החלשה היא אתה או את, אולי כדאי לקחת יוזמה ולהתקדם למשרה אחרת.
לא תודה לך קורונה, אבל אולי נלמד ממנה בכל זאת?
אני לא מחובבות "הקורונה היא מתנה". קשה לקרוא לאתגר העולמי מתנה, אבל אם הוא ממילא נגזר אלינו, למה לא להפיק ממנו את המיטב? אי אפשר להתעלם מההזדמנות לחשוב על שינוי. רצית לשנות את מסלול הקריירה שלך לפני הקורונה? לא חייבים להדחיק את כל המחשבות והרגשות. למעשה, כולנו קיבלנו תזכורת שהחיים קצרים ולא כדאי לזלזל בהזדמנות לחשב מסלול מחדש.
גישושים במרחק של 2 מטרים
תקופת אי הבהירות הנוכחית מאופיינת בגישושים וחיפושים. למרות תמונות מסוימות של נורמליות בפארקים ובים, לא הכל חזר למסלולו. עוד אי אפשר לנסוע ולייצר. עם כל הכבוד לזום ולטכנולוגיה, העולם כולו עוד טרם שב לפעילות רגילה.
היכולת הכי חשובה בעולם העבודה העתידי-עכשווי היא היכולת להיות מוכנים לשינויים. וזה העתיד שלנו: חוסר וודאות. אנשים שמחפשים וודאות בחיפוש עבודה צריכים להתמודד עם האמת: אין וודאות. סימן שאלה גדול נח מעל לכל בחירה ופוזיציה שלנו. החוכמה: לנווט את דרכנו גם בצל סימן השאלה ובחירה במקומות שבהם נהיה במיטבנו, למרות הפחד.
